לא מזמן אכלתי ברשת
הגלידה יוגו.
יש להקפיד לומר "מקפא יוגורט" ולא גלידה, אחרת הם נעלבים. אני מעדיף שיעלבו ולא להתפלצן ולומר מקפא יוגורט בשעה שמדובר בגלידה.
גלידת יוגורט זה הפלאפל הארצישראלי בגרסת 2009, דפקתי מלא דיאטות עם החרא הזה. עברתי ב- "יוגורטיה", "יוגורטקה", "יוגי" ושלל מותגים אחרים, יוגו הם הכי טעימים בתל אביב. גם חברה שלי מאשרת.
בסניף של יוגו ברוטשילד ניצבת כוננית של ספרים משומשים למכירה במחיר סמלי, קניתי לי ספר של
מאיר עוזיאל ב- 20 שקל והרגשתי תל אביבי מגניב שמחובר לאיכות הסביבה וממחזר. בסגנון אלה שקונים בנחלת שבעה סווטשרטים יד שניה עם ריח של עובש.
את מאיר עוזיאל אני עוד זוכר מדף הומוריסטי שהיה לו במקומון סופהשבוע "ירושלים", הממזר הצליח להיות מקורי שבוע אחרי שבוע.
הספר מורכב מקטעים צרצרים ושאינם קשורים זה לזה, עובדה זו מייד הכתירה אותו בתור ספר השירותים שלי. בכל כניסה רצינית לשירותים אני מייד לוקח אותו לידיים וקורא כמה עמודים (זמן הקריאה המדוייק תלוי בתפריט של אתמול).
למרות שהספר מעניין אני מקפיד לא לשקוע בקריאה - לא מומלץ להעמיס על השרירים באיזור המדובר.
טחורים זה לא משהו שנרפאים ממנו בסוף שבוע. ראו הוזהרתם.
[caption id="attachment_172" align="alignleft" width="268" caption="ספר ההיףך - מאיר עוזיאל"]
[/caption]
גם לאחר מעל ל- 20 שנה, הספר עדיין מצליח להיות רלוונטי. עוזיאל עוקץ, סונט, ולועג לממסד המפאניק"י, השמאלני, האשכנזי, הצפוני, המתרחק מן היהדות, המתרפס בפני הערבים, האכול רגשות אשמה, הסוגד לפרות קדושות ונעדר ביקורת עצמית. אני כמובן לא מסכים עם כל מילה שלו, אבל העקביות והבטחון של נקודת המבט של מאיר-שרשרת ברזל על הצוואר-עוזיאל גורמת לך לחכות עם הנייר טואלט ולקרוא
עוד קטע אחד...
הכתיבה זורמת וקולחת, בשפה קלה ויומיומית, אינטיליגנטי ללא כל מאמץ ניכר, הלוואי עלי.
הבאתי כאן קטע אחד מן הספר (מאיר, באימאשך אל תתבע אותי):
בחן את עצמך - האם אתה באמת אוהב את אש"ף?
רבים בתוכנו מבינים, מעודדים ואוהבים את אש"ף. אבל האם זו אהבה אמיתית? נסה לענות על שאלון זה בכנות, וסכם את הנקודות.כשעראפת אומר: נגביר את הטירור. האם אתה חושב כי:
1. יש כאן סימן ברור למתינות.
2. זהו איתות נוסף לשלום.
3. גם ממשלת ישראל צריכה לעשות כמה צעדים לקראתנו.כשהמועצה הלאומית הפללשתינית מתכנסת, אתה:
1.מתרגש קלות.
2. יוצא למסעדה לחגוג.
3.מבקש ממיכאל גורדוס דיווחים כל שעה.כשאתה רואה דמות של לוחם פלשתיני בסרט או בתיאטרון אתה:
1. מרגיש חוויה אמנותית חזקה.
2. אומר שחשוב להביא את הנוער לראות את זה, כי יש לו נטיה מסוכנת ימינה.
3. חושב שככה עושים סרטים והצגות וכי אין דרך אחרת.אם יתברר לך שנציגים מאש"ף יסכימו להפגש איתך, האם אתה:
1. תשקול את העניין, ולאחר לבטים תצא לפגישה.
2. לא תשקול כלום ותצא מיד, אפילו אם אין פגישה.
3. תתייס בלבטים ובחששות: האם לא תאכזב אותם? האם תהיה להם לתועלת? האם תשביע את רצונם?כשמישהו אחר יספר לך שגם הוא הוזמן לפגישה עם נציגים מאש"ף, אתה:
1. תלחץ את ידו בנימוס, אך בקרירות.
2. תשאר: מה, גם אתה? ממתי אתה מקורב לאש"ף, בבקשה?
3. תנתק את יחסיך עם אש"ף, מתוך עלבון וקנאה
זהו. עכשיו שיש לי חשבון Paypal, נפתחו ארובות השמיים (אני בטוח שאתם המומים מרוחב ידי ומגודל התרומות).
כשמדברים על פחד קמאי מחרקים ארסיים או חיות בר. אני חושב לעצמי שנחשים, עקרבים או עכבישים לא מפחידים אותי במיוחד, אבל אם יש יצורים שכן גורמים לי דפיקות לב מואצות וזיעה קרה, אלה החתולים הגדולים: אריות נמרים ולקינוח פומה שחורה.
