יאהו צינורות בע"מ

לאחרונה (שוב באיחור) גיליתי את השירות החדש Yahoo Pipes. ובכן, מה זה? ככחח.... אוקי: זה שירות שמקבל מספר מקורות מידע (דפי ווב, פידים של RSS, קלט מהמשתמש) כקלט, ומאפשר באופן תיכונתי מבוסס ממשק גרפי, לפעול על מקורות המידע (איחוד, פילטור, הוספה, חיפוש, וכ"ו), ובסופו של דבר לפלוט מקור מידע בודד.

דוגמה קלאסית לפעולתו של "צינור" הוא מעבר סידרתי על פיד החדשות של הניו יורק טיימס, כאשר לכל אחת מהידיעות שבפיד (הפיד הוא אוסף של ידיעות) מוצמדת התמונה הרלוונטית ביותר שחיפוש של מלל הידיעה מעלה מתוך אתר התמונות פליקר. הצינור פולט את אוסף ידיעות שכל אחת מהן כוללת את התמונה שהוסיף לה הצינור.

ליאור ואני מחפשים דירה לשכור בת"א, וחשבתי ליצור צינור שיאחד לפיד אחד את כל רשימת הדירות הפנויות במרכז ת"א מתוך כל האתרים הרלוונטים (יד2, וין-וין, והומלס). הצינור ימיין את הדירות לפי תאריך, ויסנן מודעות כפולות. כן, זה יהיה נהדר ויחסוך זמן מבוזבז!
התבדתי מייד. מסתבר שאף אחד מן האתרים הללו אינו מספק פיד RSS (שלא כמו קרייגליסט האמריקני, לדוגמה). כנראה שבשוק הישראלי הקטן מעט התוכן שיש לך באתר הוא כל מה שיש לך. עליך לשמור עליו בשבע עיניים, ובטח לא לסלול כביש לגנבי הרכב שעתידים לפשוט עליך. יד2 למשל אפילו לא מציג את מספר הטלפון של המודעה בלי לעייף את המשתמש עם הזנת קאפצ'ה.

התפשרתי על יצירת צינור, חסר שימוש אך מבדר, שיאחד את הפידים של שני האתרים שלי (gilinachum.com ו- javatuning.com) לפיד אחד. יאללה.
האתר javatuning כתוב באנגלית, ורציתי שהפיד המאוחד יהיה על טהרת העברית, השתמשתי במנוע התרגום של גוגל לתרגם את פניני החוכמה מלעז לשפת הקודש. שירות התרגום של גוגל לא מוכן לתרגם פורמט פיד (text/XML) אלא רק דפי ווב (text/html). אני לא מכיר שירות אונליין אחר שמתרגם משפטים שלמים מאנגלית לעברית (babelfish לא עושה את זה) לפיכך התפשרתי על לתרגם את הדף האתר ולא את פיד ה- RSS של. גוגל החזיר לי דף ווב מתורגם לעברית מגוכחת. נו, לא משנה, זה רק בשביל הכיף במילא.
בשביל להפוך את דף העברית המקווצ'צ'ת בחזרה לפיד RSS -השתמשתי בשירות feedity.com (הכי סובלני לעברית שמצאתי). דרך אגב, טרם לשימוש הישיר בפידיטי, כן ניסיתי לעשות reuse ל pipe פידיטי קיים, שמישהו כבר כתב, אבל משהו לא עבד שם אז זנחתי את הרעיון.
פידיטי החזיר לי פיד RSS עברי, אך עם הרבה בעיות טכניות (שנתקן בהמשך).
כעת, היו לי שני פידים: אחד בעברית, ואחד בעברית מקומטת. השתמשתי בהם כמזון ל- pipes.

אוקי, אנחנו בתחילת הפייפ עכשיו: ראשית, הרצתי מספר פעולות לתיקון ה- title של הפיד שהחזיר פידיטי. לאחר שזה סודר, איחדתי בין 2 הפידים (union) ונגשתי למיין אותם: מכיוון שתאריך הידיעות של javatuning אבד אי שם בדרך, התפשרתי על מיון לקסיקוגראפי (מילה פלצנית למיון א"ב).
בסיום זרקתי את הפיד המאוחד והממויין ל- output. וווואלה! (בצרפתית לא בערבית) הפיד המאוחד שלי חם מהצינור.
הערה לעתיד: הפיד מכיל הרבה מרכיבים חיים (שני אתרים שלי, תרגום גוגל, פידיטי, יאהו צינורות) ולכן ככל שחולף הזמן מתאריך הפרסום המקורי של פוסט זה, כך גודל הסיכוי שאחד מהרכיבים ינפח את נשמתו או ישנה את צורתו, במקרה שכזה הצינור כולו יתפרק לרסיסים (יענו, לא יעבוד). אם כך אכן ארע, קבלו זאת בהבנה ונסו להתספק בהתרפקות על התמונה הבאה שמראה את סורס הפייפ:


הביקורת שלי על השירות:

1. אין reuse אמיתי אלא רק דרך שכפול שמתנתק מהמקור. תיקון דורש תיקון נפרד ומנותק בכל השכפולים.


2. להוסיף שיהיה כוח....

לימוד שפות - שיטת Michel Thomas

מאחר וקיבלתי הרבה תגובות מתעניינות בנוגע לפוסט של אז מה אתה עושים במאזדה בדרך לעוד יום עבודה? גט ביזי! חשבתי שיהיה איכפת לאנשים לדעת שמצאתי סדרת לימוד חדשה וטובה הרבה יותר מסידרת Pimsleur עליה אני ממליץ בפוסט המקורי.

סידרת הלימוד החדשה נקראת The Michel Thomas Method, ובניגוד לכל האחרות, שראיתי עד כה, היא מבססת את הלימוד הרבה יותר על הבנה ולוגיקה, והרבה פחות על שינון יבש ומשעמם. השיעור מתנהל כסימולצייה של מורה וזוג תלמידים, כאשר אתה השומע הוא התלמיד השלישי, הנפקד. התלמידים בשיעור המוקלט דואגים לעשות את כל הטעויות שאתה השומע היית עושה לו היית נוכח בשיעור. המורה דואג לתקן את התלמידים ולהסביר את הכלל\חוק הלשוני\memory hook, בעזרתם מגיעים לתשובה הנכונה. מערכי השיעורים מתוכננים נכון ובנויים אחד על גבי הקודם. בקיצור, סופר מומלץ!
ניתן להאזין לדוגמיות באורך 20 דקות, במגוון שפות, כאן.



מישל תומס, יהודי ניצול שואה, דובר תרייסר שפות לטיניות, בלורית מטורפת, תושב שכונת בברלי הילס בקליפורנייה.

לסיכום:
Pimsleur = אווט.
Michel Thomas = אין.

אקינטור - מופע טלפתטיה בסיוע עץ בינארי

ממליץ לכם לנסות את האקינטור (לחצו כאן) - אתם חושבים על מישהו, עונים על סדרת שאלות כלליות, לא מסגירות במיוחד, שבסופה השד הכל יודע מודיע לכם על מי חשבתם.
הג'יני חדר לתוך ראשי ושלף משם ללא בעיה את: דודו זר, אריק קארטמן, אופטימוס פריים, אלוהים, רון ג'ראמי, הנסיך הפרסי, ואת ראש העיר שלי.

בדומה ל- GWAP, מדובר במשחק שבנוי על user generated content, וככל שמשחקים בו יותר כך הוא הופך לחכם יותר.

מסתבר שזה רק ברשת כבר כמה חודשים, בושה שרק עכשיו למדתי להכיר את זה (בעקבות שיחת מסדרון עם תום מהעבודה).
יאללה שפשפו... (את המנורה).

אימון ריצה - מה שומעים באוזניות?

פשוט שלא ישעמם:

עושים היסטוריה, עם רן לוי, פודקאסטים על ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה - הנושאים מרתקים וההפקה מושקעת, מאוד מומלץ. בעברית כמובן.

DeveloperWorks - אם אתה לא מתכנת אל תקליק פה.

חופשה באיי דרום תאילנד - המדריך למשתמש

פוסט זה מוקדש לאסף בן עזרא וניצן ניסים, מי יתן ותהיה לכם חופשה בת זונה בארץ הקודש - תאילנד!

נתחיל בלספר בשבחה של פוקט

פוקט היא תאילנד בזעיר אנפין, יש בה הכל: חוף ים יפייפה, בלאגן, שקט, זונות, מועדונים, ג'ונגל (באמת! יש איזור ג'ונגל ענק), קטנועים, טרקטורונים, אופנוע ים, ספיד בוט, דייג, פיינטבול, קארטינג, באנג'י, איצטדיון אגרוף תאילנדי, וכל אטרקציה אחרת שאתם יכולים לדמיין. תנופת בנייה שפקדה את פוקט בשנים האחרונות, הותירה אותה די זולה ביחס ליתר האיים. זה טוב לי :-)

החוף המרכזי הוא פאטונג, חוף פאטונג עמוס בבתי מלון, גסט האוסים, וחנויות. מין בלאגן עירוני שכזה.
אם אתם מחפשים שקט ושלווה הוא לא בשבילכם וכדאי לנסות את חוף קאטה-קארון הסמוך.

והנה הודעה מיוחדת: ספיציפית לפוקט מגיעות המון תיירות מרוסייה! מי שזה מדבר אליו... (שורות אלה נכתבו בתחילת 08 - טרם המשבר הכלכלי שהפיל את הבורסה של מוסקבה ב- 80%, מצב התיירות הרוסיות היום אינו ידוע).

למי שאוהב מועדונים לא ישעמם בפוקט: seduction, banana, tiger, holywood, club lime ועוד.
אני אישית חובב את ה- Seduction עם הרבה מוזיקה שחורה, ואת ה- Tiger הענק למרות המוני התאילנדיות שגודשות אותו ומעיקות.
כל המועדונים שמניתי מרוכזים באיזור רחוב ה- Bangala. משעות הערב הרחוב נסגר לתנועת כלי רכב והופך למדרחוב גדול מלא בתיירים,קבצנים נכים, וסוחרים לעת מצוא, נואשים לגמרי, שמנסים למכור לכם חבילות מסטיק פנים אל פנים.

מלונות מומלצים בפוקט: sweet home שסמוך לבית חב"ד, 400500 בהט ללילה לחדר נקי, ממוזג, פלוס מים חמים.
או פנקו את עצמכם במלון Bell aire (אין כאן טעות כתיב), 700 בהט ללילה + ארוחת בוקר, זהו מלון עם 6 קומות, לא רחוק מרחוב הבנגאלה.

אוכל: אני אכלתי מידי יום ב- No 6 restaurant, ארוחת צהריים בשרית ב- 50 באהט בלבד. ואציין שמעולם לא קיבלתי שם בעיות עיכול. אפשר גם לנסות שיפודים מהרחוב (לבקש להריח את שיפוד הבשר הנא לפני ששמים במנגל), 10 באהט לשיפוד בלבד. חפשו גם את soy foodland. אם בכל זאת לא מצאתם משהו מעניין במיוחד תנחתו על מקדונלדס אלמוני כלשהוא, חצי מחיר מהארץ.

לאוהבי הקניונים, נסו את קניון Jung Cylon הענק, סמוך לבנגאלה.

האי קו-סמואי

chaweng הוא החוף המרכזי, שנמצא 5 דקות נסיעה משדה התעופה. אל תתנו למוניות שם לעבוד עליכם. מקסימום 150 בהט לכרטיס מיניבוס, וגם זה יותר מדי.
הבנייה פחות צפופה מבפוקט, רוב המועדונים נמצאים בסמוך ל- green mango. חיי הלילה הרבה פחות טובים מבפוקט, אך חוף הים יפה יותר.

מומלץ לשכור קטנועים ולטייל מסביב לאי, קפצו לראות את ה- Big Buddha.
חוץ מלבנגקוק, כל הטיסות מופעלות ע"י בנגקוק איירוייז, המחירים בהתאם, שדה התעופה הקטן והחמוד שלהם נראה כמו גן זן יפני.
תכלס, קוסמואי די משעממץ ומבחינתי היא בעיקר משמשת תחנת מעבר לקופנגאן.

קופנגאן

מלא מסיבות, % גבוה מאוד של תיירים לעומת מקומיים, חופים מעולים, הרים וגבעות, אופנועים וסטאלבט.
כמובן מסיבות ה- full moon בחוף וה- half moon ביער.
המוזיקה היא בעיקר טראנסים, כולם נקרעים על החוף ויונקים בעקביות מ- backet-ים מלאים באלכוהול מזוייף.

האד-רין (had-rin) הוא החוף של הישראלים, שאר החופים ממש שקטים (ולפיכך משעממים).
האד-רין מורכב מ- 2 רצועות חוף, sunset ו- sunrise. בצד הסאנרייז יש יותר אקשן ויותר יקר. למרבה המזל הליכה מצד לצד אורכת 6 דקות בדיוק. לכן אני העדפתי לישון בצד ה- sunset, ללכת את השש דקות, ולבלות בצד ה- sunrise. חסכן כבר אמרנו?

[caption id="" align="alignleft" width="120" caption="המלון"][/caption]

מלון הבית: blue Marine resort בחוף הסאנסט, 700 באהט לאחלה חדר, מיזוג, קרמיקה, נקי, מיים חמים וערסל.
הוראות הגעה: רדו מהמעבורת בהאד-רין, התחילו ללכת ברחוב ומייד פנו שמאלה, לכו 5 דקות ברגל, הבלו מרין נמצא מייד אחרי מלון ה- black and white.

מסעדות מומלצות: מאמא שניצל (קיטשי אבל טעים), פפריקה (אוכל מזרחי), אום גאנש - אחלה מסעדה הודית.

מומלץ לבקר בפאב אמסטרדם שנמצא 20 דקות נסיעה במונית מהאד-רין לכיוון טונגסאלה (בירת קופנגן), התפריט דומה מאוד לתפריט של קופי-שופ ממוצע באמסטרדם, וכנראה שזו גם הסיבה לפופולריות הגואה של המקום.
גם אם לא בשביל זה באתם, עדיין יש משם נוף מדהים ובירה קרה.
אם אתם בקטע של סמים קלים, או קשים, לא כדאי לקנות מהסוחרים שמסתובבים במסיבות סמוך לקו המים, מי יודע אם אתם תשמשו כעלה התאנה השנתי של מפקד המשטרה של האי.

אזהרה! השכרות אופנוע ים, שמעתי על אנשים שנכוו, המשכיר יכול לסחוט אתכם על נזק שלא עשיתם. מאחר זה אי קטן וכולם מכירים את כולם, המשטרה לא תעזור לכם במיוחד אלא תצודד במשכיר. אז עדיף שלא, או לפחות לא פה.

קטנועים - בקופנגן לא הצלחתי למצוא מקום שלא דרש הפקדה של הדרכון, בשאר המקומות זה לא עובד ככה, כנראה שבקופנגן השופעת בשיפועים שיעור התאונות הוא גבוה במיוחד ביחס לשאר תאילנד, חפשו בגוגל: koh-panyang scare.
בסוף נכנעתי ונתתי דרכון, דאגתי לצלם את האופנוע בוידיאו מכל הכיוונים טרם שחתמתי עליו. רצוי גם לא לשכור מחנויות המקצועיות שסמוכות למזח ותוקפות אתכם איך שנחתתם. כדאי לשכור ממלון או עסק קטן שהקטנועים משמשים לו הכנסה צדדית בלבד.

פטאייה

עיר שהוקמה בזמן מלחמת קוריאה בשביל להוות בית זונות לחיילים אמריקנים. לא שווה ללכת, מלוכלך ומעפאן שם, גם אם אתם אוהבים זונות, זונות יש בכל מקום, בכל מקרה.

עצות כלליות

• חוץ מבירח הדבש העתידי שלי, לא הייתי טורח ללכת למקומות המשעממים הבאים: הקוואסאן המסריח בבנקוק, קוטאו, ריילי ביץ, או-נאנג, קראבי וכ"ו.


• ברוב תחנות המעבר יש מיניבוסים, זה יוצא זול יותר ממונית אלא אם אתם 3 אנשים או יותר.


• טיסות עדיף להזמין כמה שיותר מוקדם - זה משמעותית יותר זול, בנוסף לכך, ברגע האחרון יכול להיות שלא ישארו מקומות פנויים ותבזבזו זמן חופשה יקר בבהייה במרצפות הטרמינל של שדה תעופה.


• מוטורבייק-טקסי לעולם יהיה יותר זול מטוקטוק.


• טוקטוק לעולם יהיה יותר זול ממונית.


• לאנשי שלומנו - גם עם זונות מתמקחים על המחיר.


• אפשר להסתדר יפה עם כספומט בלבד. בגלל העמלה החד פעמית, כדאי להוציא בכל פעם סכום גדול, למשל 20 אלף באהט (2200 שקל).


• אם אתם מחביאים חפצים יקרי ערך בחדר במלון אתם חושפים את עצמכם לגניבה בידי חדרניות המלון+איש הקבלה.
  אם אתם מפקידים חפצי ערך בכספת המלון או בכספת בחדר, אתם חשופים רק לאיש הקבלה. עשו את החשבון לבד.


• אל תסתובבו עם הדרכון שלכם, הפקידו אותו בכספת המלון, במקום זאת קחו איתכם צילום של הדרכון בכיס.


• סרקו את הדרכון ושלחו אותו באימייל לעצמכם וכל החברים.


• אבטחת מידע - שנו את הסיסמאות שלכם לדואר ופייסבוק טרם הנסיעה, כאשר חזרתם לבית שנו בחזרה את הסיסמה. יש מספיק חולרות ששמים keylogger באינטרנט קפה שבו השתמשתם.


• אל נא תנסו להשתמש באנגלית שייקספירית עם התאילנדים, הם יהנהנו אליכם בהבנה גם אם לא הבינו כלום. במקום זאת, השמיטו את כל מילות הקישור האפשריות ועשו שימוש נרחב בתנועות ידיים והדגמות פנטומימה.


• תקשורת - פרצו את הטלפון הסלולרי שלכם עוד בארץ, כשהגעתם לתאילנד, מייד קנו סים GSM של ("DTAC "HAPPY). רק 100 באהט. השיחות עולות גרושים. זה יעזור לכם לתאם בינכם אם אתם מסתובבים בנפרד, לתקשר עם תאילנדיות או תיירות מזדמנות, ועם ונהגי מונית תאילנדים שמחר לוקחים אותכם לשדה התעופה ב- 5 בבוקר, ושאר ירקות.


• מלונות - הדסק פרייס לעולם יהיה יותר יקר מהאינטרנט, אני תמיד הזמנתי בעזרת אתר agoda.com. המחירים שם זולים ב-20 עד 50 אחוז יותר מבמלון עצמו. אפשר גם להזמין מהם בטלפון במקרה שמדובר בהזמנה מהרגע להרגע. יש גם המון מידע, תמונות וביקורות אמינות של תיירים מערביים על המלונות. מזמינים, מדפיסים וואוצ'ר ומגיעים איתו לקבלה. כדאי.


• לא כדאי לקחת אוטובוסים של 8 שעות בשביל לחסוך 150 שקל על טיסה, זה סבל לא אנושי, אל תנסו אפילו. במיוחד לא בחופשה קצרה של אנשים עובדים.


• קניות - בואו ננפץ מיתוס! אלקטרוניקה לא יותר זול מהארץ וגם אין אחריות. לא כדאי. בגדים גם לא משהו. הדבר היחיד שכן משתלם הוא זיופי בגדי מעצבים ומותגים. מזל שאותי זה לא מעניין. אפשר גם לקנות פיל מעץ במשקל 20 ק"ג במחיר די משתלם. תלוי בטעמכם האישי ובאוברוויט שלכם.


• כל האלכוהול שנמכר בתיאלנד הוא מזוייף, בכל מקרה. ע"מ לצמצם נזקים לכבד - נסו להקפיד שטבעת הברזל מסביב לפקק אכן מולחמת אליו. אחרת מלאו את זה בחצר האחורית.


• קצת סטטיסטיקה - אם אתם מבלים בלילות, אני מעריך שתבזבזו בממוצע 3000 באהט ליום (החישוב כולל לינה אבל לא כולל טיסות פנים).


• שימו בטלפון את המספר של משטרת התיירות TAT, אבל שלא נדע.


• מידי פעם יש צונאמי, או שהאופוזיציה הפוליטית חוסמת את שדה התעופה הבינלאומי (סורינאבומי שמו, לא?) אם זה קרה כשאתם שם אז נדפקתם.
  מצד שני, בישראל יש מלחמה בתדירות של פעם בשנה. מסקנה העולם אינו מושלם (פרט לפוקט).


• לדיווחי הקודמים על תאילנד לחצו כאן.


• אני חייב להודות שהפוסט של אמנון כרמל על תאילנד טוב יותר משלי. קראו גם אותו.

שיהיה בכיף ובואו איתי שוב בפסח הבא!

שוק המניות 2008 - חרא של שנה - חשבון נפש

אז אני משקיע בבורסה מאז 2007.

בכוונה ציינתי משקיע ולא סוחר, וזאת משום שאני קונה ומחזיק לטווח ארוך ולא קונה ומוכר מידי תקופה.
שנת 2008 הייתה שנה גרועה ביותר למשקיעים, לא רק שהפסדתי את כל רווחי 2007, אלא גם הפסדתי עשרות אחוזים מהקרן.
אם כן, האם טעיתי? ובמידה וכן, היכן?



איפה אני יודע שלא טעיתי:

1. כמעט ולא קניתי קרנות נאמנות אלא רק תעודות סל (ת"ס). נהגתי כך משום שמחקרים רבים מראים שקרן הנאמנות הממוצעת לא מסוגלת להביס את תשואות המדד שעליו היא מבססת את פעילותה. וכן, שאין מתאם מובהק בין גובה דמי הניהול של הקרן לבין תשואות הנטו של הקרן. ובנוסף שקרן שהצליחה השנה לאו דווקא תצליח בשנה הבאה.


2. פיזור סיכונים - לא קניתי מניה של חברה א' או חברה ב'. קניתי ת"ס על מדדים מרכזיים של שוקי מניות.


3. פיזרתי בין שוקי מניות מפותחים (ארצות הברית, אירופה) ושוקי מניות מתפתחים (סין, הודו, אמריקה הלטינית).


4. ידוע ש- ת"א 100 עולה ב- 15% שנתי בטווח הארוך. הדאו ג'ונס עולה ב- 10% בשנה בטווח הארוך.
   היה ברור לי שעלול להתרחש מה שאכן אירע השנה, זאת לא הייתה הפתעה לא נעימה בלתי צפויה לחלוטין. מכיוון שאני משקיע לטווח אני לא נלחץ מזה יתר על המידה.
   שימו לב שאם אתם לא מסוגלים להכנס לטווח ארוך אז למשקיעים מסוגכם, הבורסה היא כמו קזינו, אמנם קזינו שמפסיד (התוחלת היא חיובית ולא שלילית) אבל יש לקחת בחשבון את סטיות התקן העצומות בדרך אל התוחלת.


5. למיטב ידיעתי, לא נכנסתי בבועה אלא במחירים שקולים. ע"פ מה שקראתי במהלך 2007, המכפילים (שווי חברה חלקי רווח שנתי) עדיין היו בתחום הסביר.

היכן כן טעיתי:

1. בטווח הארוך מאוד הכל עולה, אך עדיין אפשר להכנס בנקודת זמן גרועה במיוחד (שיא) ולא להגיע שוב אל השיא אלא 15 שנים אח"כ. מה ששכחתי לעשות הוא לא לקנות מניות ברכישה אחת או שניים אלא לפזר את קניית המניות ע"פ טווח זמן ארוך יותר ע"מ למצע את מחיר הקנייה (מבטיח שלא תקנו דווקא בנקודת השיא).

מה עושים עכשיו:

1. המשבר הנוכחי נראה יותר כמשבר פיננסי ולא פיסקאלי, אך משבר אשראי שאינו מזוהה בזמן ומטופל כראוי עשוי לגרום לנזקים רבים (ראו את העשור האבוד של יפן).
   נראה שממשלות העולם כן דואגות לשוק המניות (על חשבון משלמי המיסים שלהם) ומזרימות הון לבנקים ע"מ להוריד את יחס ההלוואות להון העצמי, בכך הן מבטיחות שהבנקים לא יחששו להלוות לציבור עקב הון עצמי נמוך מדי, ומונעות יצירתו של מחנק אשראי.
   בהיותי משקיע לטווח ארוך, אני רואה את המחירים הנוכחיים הזולים כהזדמנות כניסה מצויינת (ע"ע וורן באפט).
   ואמנם יש בכך גם אפקט של מהמר שהולך לכיוון של דאבל אור נאט'ינג. אני חש שהסיכויים לטובתי. בסיכומו של דבר הסכומים המעורבים הם לא עצומים ביחס להכנסה הפרמננטית שלי. נחייה ונראה.

אובייקטיבזם - ראיונות עם איין ראנד

כן, אתם חושבים שאני סוטה שאוהב סרטי וידיאו של נשים זקנות, אבל חכו, כמה פעמים יצא לכם להקים זרם פילוסופי חדש משלכם? (סורי, מחשבות מבולבלות בזמן מנצ'יז זה לא נחשב). הפילוסופית וסופרת הרוסיה-אמריקנית שלפניכם יצרה את תורת האובייקטיביזם.

הרעיון הבסיסי הוא שמטרתו של האדם על פני הכדור היא להיות מאושר. לשם האדם צריך לשאוף וזהו הדבר המוסרי הנכון לעשותו. רעיונות כגון אלטרואיזם - לשים את טובתו של אדם אחר (אפילו יריב) לפני טובתך - נדחים על הסף כסותרים את הנחת היסוד שהוצגה קודם.

אליבא דראנד, אינך מחוייב לדאוג לאנשים אחרים, אתה מחוייב לדאוג לאושרך שלך. אם תבחר לדאוג לאושרם של אחרים, כפי שאנשים נוהגים לעיתים קרובות, תעשה זאת מרצונך החופשי, ולא מפאת דרישה, ישירה או מרומזת, שהחברה מעמידה בפניך.
ראנד גם שוללת כמעט לחלוטין את רעיון המיסוי, לשיטתה מיסוי זו כפייה על חלק מהאזרחים להעביר מכספם, שאותו הרוויחו בעמל הוגן, לחלק אחר של האזרחים שלא עמל בשביל הכסף.

הרבה אנשים מייד שואלים, רגע?! אז איך אפשר לאהוב מישהו? זה לא סותר את מושג האהבה? ראנד תשיב לכם שלאהוב מישהו הוא דבר אנוכי לחלוטין שמקדם את אושרכם הפרטי, ולפיכך מוסרי לעילא, אין בכך סתירה. אין גם סתירה בנתינה במערכת יחסים, משום שאתם נותנים על מנת לקבל, לקבל את אהבתו של האחר. אנו אוהבים אחרים משום שאנחנו מעריכים את מעלותיהם (חוכמה, יופי, חוש הומור, בטחון).

הראיון הראשוןמ- 1980 בהנחיית דונהיו:


הראיון האחר מ- 1959 בהנחיית מייק ואלס (שמעשן באולפן, וואו יוטיוב זה מגניב):