בשנה שעברה גם ביקרתי בתאילנד אך רק ל- 8 ימים. הביקור של השנה היה אמור לפצות על כך, ואכן כן, כך היה.
עליתי לטיסה בנתב"ג, כדור שינה יוניסום ללא מרשם והופ אני מתעורר בשדה התעופה בבנגקוק לוקחים לימוזינה ב- 3,000 באט לעיר הביוב והזנות פטאיה, שם פגשתי, שוב, את אלנה, פגשתי אותה שם כבר בביקור הקודם (2007) והיא עדיין עובדת שם בתור מדריכת תיירים, 3000$ לחודש בתאילנד, לא רע.
פטאייה היא עיר דוחה ולא זולה, אך ה- walking street המפורסם שלה מציע עניין לחובבי אסיאתיות. איתרע מזלנו והגענו בעת חגיגות חג הסונקרן (תמהיל של ראש השנה עם שבועות) בו מתיזים מים על העוברים השבים - מים אלו מוצאם אינו בבקבוקי מים מינרלים חתומים.
המשכנו משם לצ'אנג מאי, העיר הצפונית המוקפת בג'ונגלים מקדשים וכפרים קטנים. לאחר שהעברנו 24 שעות בצ'אנג מאי בחוסר מעש, הזמנו טריפ ג'יפים של שלושה ימים עם חברת רדבריק (היו לגביהם המלצות רבות באינטרנט). ראינו ורכבנו על פילים, השתעממנו מנחשים, ביקרנו פליטים בורמזיים, חצינו שבילים, וטבלנו במפלים - סוף סוף הרגשנו שזה באמת טיול. אמנם הטרק הזה הוא סופר קיטשי ותיירותי, אך היופי והגיוון של צפון תאילנד כיפרו בהצלחה על העובדה שמאה אלף ישראליים לפנינו עשו בדיוק אותו דבר.
ביקרנו גם בעיירה Pie. כפר שאנטי מוחלט עם אנשים זרוקים, מוכרח לחזור לשם לאיזה שבוע לפחות.
אוקי, עבר כבר יותר משבוע מתוך שלשת השבועות שהוקצבו לנו, התחלנו להרגיש בלחץ הזמן ולכן מייד הרמנו עוגן לכיוון דרום תאילנד, פוקט.
הגענו לפוקט והיה שם בנזונה, אבל נמאס לי לכתוב את הפוסט הזה ובכל מקרה אין לי סיכוי להעביר את עוצמות החוויה האמיתיות, לכן אסיים כאן.
הקליקו לתמונות
תם ולא נשלם.
