במסגרת ה- eWeek של אי.בי.אמ בישראל התמזל מזלי לפגוש קהל של 150 ילדים בכיתות ט' (טרם בחירת מגמה בתיכון) לדיאלוג פתוח של שעה על מחשבים והנדסה. כילד, אני זוכר מספר הרצאות\מפגשים לימודיות שנחרטו בזכרוני ועצבו את תפיסת עולמי, קוויתי שהרצאה שלי תותיר סוג של חותם שכזה אצל כמה יותר מהילדים. אחרי שווידאתי ל- 148 מתוך 150 ילדים יש פייסבוק, ול- 147 מתוך ה- 148 יש חווה בפייסבוק, התחלנו לדבר על איך מחשבים באים לידי ביטוי בחיי היום יום שלנו (קופה בחנות, מחשב הזרקת דלק באוטו, הממיר בטלויזיה, מחשב השקייה אוטומטית, וכ"ו).
אח"כ עברנו לתכנן ביחד פתרון חכם שיעזור למנוע את המצב שבו סיימת את יום הלימודים בבה"ס, אתה מחכה לקו 28 א' (ת"מ ירושלים ל- גבעת רם), האוטובוס מגיע מפוצץ לתחנה, אתה איכשהוא נדחס לתוכו, הנהג סוגר לך את הדלת על הראש, במקרה הרע נתקעת ליד בית השחי של תלמיד שהרגע סיים לשבור שיא ריצת 2000 בשיעור ספורט (במקרה הפחות רע אתה צמוד לתלמידה שתמיד הסתכלת עליה מקצה הכיתה). ואיך שהאוטובוס עוזב את התחנה, איתך עליו, אתה רואה דרך השימשה האחורית קו 28א נוסף! וריק!, מגיע לתחנה ועוזב ריק.
עכשיו, אם הנהג של האוטובוס הראשון היה יכול לדעת שישנו מאחוריו עוד אוטובוס ריק, הוא היה מדלג הלאה והסרדינים הנוספים היו זוכים לעלות האוטובוס הריק.
חשבנו איך ניתן להקים מרכז בקרה אוטומטי שיעביר לנהג האוטובוס הראשון טיפ בסגנון, אתה די מלא, דלג הלאה, יש מאחוריך במרחק של 60 שניות אוטובוס ריק. חשבנו אילו סנסורים (חיישנים) ניתן לפרוש ולקשר למרכז הבקרה בכדי לאסוף נתונים על מספר הנוסעים באוטובוס. מה היתרונות והחסרונות של כל סנסור (מחיר, כבר קיים?, דיוק, הסתמכות על גורם אנושי, שומר על פרטיות הנוסעים?, רגיש לתקלות) וכ"ו. בדיוק אותם שיקולים שמהנדסים אמיתיים בוררים בינהם בחיים האמיתיים. הילדים לא פסחו על אף סוג סנסור שאני דמיינתי טרם הפגישה.
[caption id="attachment_295" align="alignnone" width="350" caption="הדיאודורנט הוא לא בשבילך, הוא בשבילי."]
[/caption]היה ממש כיף. יצאתי משם מלא באנרגיות. ונזכרתי, לרגע, איך זה להיות בין 15 שוב. רק בלי החצ'קונים.
ואסיים בהמלצה על האתר הוותיק: "איך דברים עובדים" (באנגלית), שמצליח להסביר את העולם שמסביבנו פועל בצורה פשוטה ובליווי אנימציות.
